התנגדויות

כיצד מתמודדים איתן?

התנגדויות גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים מאתגרים אותי כמטפלת.

נתקלתי בהתנגדויות הן כמדריכה שיקומית לפגועי נפש בוגרים וגם בעבודתי עם ילדים.

ההתנגדויות מופיעות פעמים רבות כחומת הגנה על עצמם.

באינטראקציה איתם עולים פחדים כגון:

פחד מאינטימיות

פחד מהלא נודע, פחד מכאב רגשי.

רגשי בושה על חוסר יכולות או קשיים שהם חווים בתחומים שונים המעמידים אותם במצב של חוסר שליטה.

חוסר אמון: לוקח זמן לילד לתת אמון באדם המטפל בו וזה ברור וטבעי

רצון לשמור על שליטה: התנגדות לשינוי ולעזרה חיצונית נתפסת כדרך לשמור על תחושת שליטה.

ההתנגדויות באות לידי ביטוי למשל אצל ילדים קטנים בבכי, חוסר רצון לשיתוף פעולה, התעלמות וזעם תוך כדי האינטראקציה איתם.

במשך הזמן למדתי להתייחס ביתר פתיחות ופחות שיפוטיות להתנגדויות אלה.

להשתדל לקחת הכל בפרופורציות הנכונות וכך למצוא פתרונות גמישים ועוקפים להדברות מכילה וסבלנית יותר. משמעות הדבר לקבל את המטופל כפי שהוא ולעבוד עם מה שיש, כמובן, תוך חתירה לשיפור והכל ביחס למצב המטופל.

אין זה אומר שאני מאפשרת חצית כל הגבולות, השאלה כיצד עושים זאת. מנסיוני, ויתור לגמרי על גבולות אינו מהווה פיתרון עבור המטופל/ת.

דרושים הקשבה, אמפתיה, הכלה, סבלנות, בד בבד עם הצבת גבולות.

הצבת גבולות מסייעת להם להתמודד בצורה גלויה יותר עם הקשיים הנפשיים שלהם, הצורך בשליטה בסובב אותי וכעס ותסכול רב במפגש עם כישלון או כשהדברים אינם מסתדרים בדיוק כרצונם.

קבלת הילד/ה בהרבה סבלנות והכלה נותנים לילד/ה את ההרגשה שהוא רצוי ואהוב ומאפשרים לו/ה להביע מגוון רגשות ללא חשש.

דרך זו מאפשרת התחלת תהליכי קידום והתמודדות עם קשייו.

---

סף תסכול נמוך בלוג